פסק-דין בתיק עפ"ת 16347-04-12

פתח דבר :

1.         לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בעכו, (להלן: " בית משפט קמא"), אשר ניתן ביום 28/02/12, ע"י השופט יעקב בכר בתיק תת"ע 6391-05.

2.         הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין ולחילופין כנגד גזר הדין, כך נטען ברישא של הודעת הערעור.

ההליך בבית משפט קמא:

3.         המערער הובא לדין בבית משפט קמא בגין העבירה של נהיגה בשכרות- עבירה לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א- 1961. 

4.         בכתב האישום נטען כי המערער נהג ביום 26/04/05 ברכב ונסע ברחוב בן עמי- דרך הארבעה בעכו. כיוון נסיעתו היה ממערב למזרח ובניגוד לכיוון התנועה בכביש בו נסע - עדות רס"ר שחר רענן - ת/4.

5.         למערער נערכה בדיקת ינשוף שהראתה כי בגופו נמצא ריכוז של 665 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף. 

6.         המערער התייצב לדיון וכפר בעובדות כתב האישום. בית משפט קמא שמע את ראיות הצדדים והחליט ביום 25/12/11 להרשיעו בעבירה שיוחסה לו.

בית משפט קמא שמע ביום 28/02/12 את טענות הצדדים לענוש והטיל על המערער את העונשים הבאים:

5 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, קנס בסך של 1,600 ש"ח- שישולם ב- 5 תשלומים, פסילה בפועל של 24 חודשים ופסילה על תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים. 

7.         הערעור, כאמור, מופנה כנגד הכרעת הדין ולחילופין כנגד חומרת הדין.

ההליך בבימ"ש קמא:

8.         לאחר שמיעת ראיות המשיבה והכרזת האחרונה שלא תביא ראיות נוספות, הגיש המערער ביום 22.3.10 בקשה ובה העלה את הטענה כי " אין  להשיב לאשמה". במסגרת בקשתו עתר המערער להחזרת רפ"ק ג'מאל מרזוק לדוכן העדים ולהזמין לעדות את והמומחים שבדקו את מכשיר הינשוף.

בימ"ש קמא ביקש תגובת המשיבה ובסופו של דבר, החליט ביום 28.6.2010 לדחות את הטענה שאין להשיב לאשמה. ביחס לזימון רפ"ק מרזוק נעתר בימ"ש קמא, אך דחה את הבקשה לזימון המומחים אשר בדקו את מכשיר הינשוף במעבדה המשטרתית.

9.         בימ"ש קמא דחה בצדק את טענת המערער שאין להשיב לאשמה כשהוא מתייחס לראיות שהמשיבה הגישה במסגרת פרשת התביעה - (סעיף 3 להחלטה), כשקודם לכן הפנה להלכה ולספרות המשפטית שעוסקים בסוגיה זו - (ראו סעיף 2 להחלטה).

10.        בימ"ש קמא סקר את עדויות העדים הן של המשיבה והן של המערער ובסופו של יום הוא קבע כי המשיבה הוכיחה מעל לכל ספק סביר את יסודות העבירה שיוחסה למערער ועמדה בנטל המוטל עליה - (עמ' 28 - 29 להכרעת הדין).

11.        בימ"ש קמא בחן ודן בכל טענה וטענה שהעלה המערער ובין השאר הטענה שהבדיקה לא בוצעה לפי הנוהלים ובטרם חלפו 15 דקות, תוך שהוא מפנה לת/7 ולעדות של שאדי שחאדה שבמהלך עיכוב המערער הוא בדק באמצעות מכשיר הקשר נתונים לגבי רישיון הנהיגה של המערער וכן רישיון הרכב. בימ"ש קמא בדק את הסדר הכרונולוגי של הפעולות שהשוטרים ביצעו והגיע למסקנה כי בדיקת הינשוף בוצעה כשעה ורבע אחרי שעוכב ע"י השוטרים, מכאן שאין כל יסוד לטענה כי הבדיקה בוצעה בטרם חלפו 15 דקות כמתחייב על פי הנוהל וההנחיות. עוד התייחס בימ"ש קמא לדו"ח הפעלת הינשוף ת/3, לרבות כיול המכשיר, תוך שהוא דוחה את טענות המערער ביחס לתקינות הבדיקה.

12.        בימ"ש קמא ציין עוד שהמערער הובא ע"י שאדי שחאדה אל הבוחן מאיר רוט ושם שהה בפיקוח האחרון כעולה מעדותו מעל 15 דקות במהלך פרק זמן זה התקיימו התנאים הדרושים לצורכי הבדיקה ובין השאר, לפקח על המערער שלא ישתה, שלא יעשן, לוודא שהוא לא הקיא, הגם שהדברים לא נרשמו, הרי שהעד תאר את התרחשות העניינים כהווייתם, כך שמעדותו של הבוחן עולה כי הבדיקה בוצעה לאחר שחלפו 15 דקות ובתנאים הדרושים עפ"י הנוהלים.

13.        בימ"ש קמא קבע עוד כי אין בטענת המערער שתוצאת הבדיקה שהוצגה אינה שייכת למערער. בימ"ש קמא בחן את פלט הבדיקה ת/2 שעל פיו מסר רס"ר מאיר רוט כי בפרקי הזמן בו טפל במערער הוא לא בדק כל אדם אחר. מה גם, שלפי זמני הבדיקה לא הייתה באפשרות הבודק לבצע בדיקות לשני אנשים " מאחר והבדיקה טובה ל- 24 שעות" - (עמ' 30 להכרעת הדין).